גלוטן הוא חלבון מסוים המצוי בחיטה, חיטת כוסמין, שעורה ושיפון. אין הוא מצוי בשבולת שועל – בה יש חלבון אחר בשם אוונין. כמו כן, אין הוא מצוי בצמחי מאכל אחרים ממשפחת הדגניים כמו תירס, דוחן, אורז, דורה וטף. אין הוא מצוי בכוסמת ששייכת למשפחת החבלבליים. קינואה שייכת למשפחת הסלקיים, מין בתוך הסוג כף אווז. אמרנט הינו מין תרבותי של ירבוז. כל אלו כלל לא מכילים גלוטן. בגלוטן עצמו יש מרכיב בשם גליאדין, שהוא זה שגורם לרגישויות ואי סבילות לדגנים המכילים גלוטן.

רגישות לגלוטן איננה רק מחלת צליאק. היא יכולה לגרום גם למחלות ריאומטיות, אנדוקריניות, מחלות עור ומחלות נוירו פסיכולוגיות. רבים מחולי סכיזופרניה סובלים מאי סבילות לגלוטן. אם מסלקים מן התפריט שלהם את הדגנים מכילי הגלוטן, מצבם משתפר במידה רבה.

נזקים לאלו הסובלים מאי סבילות לגלוטן ובלי לדעת אוכלים את המאכלים המכילים אותו, חמורים במיוחד בתקופת הינקות. אצל תינוקות, רגישות כזו יכולה להתבטא בשלשולים, כאבי בטן והידרדרות עד לתמותה. חיוני ביותר לבדוק תינוקות הסובלים מסימפטומים כאלו לגבי אי סבילות לגלוטן. בגילאים מאוחרים יותר, אצל הרגישים לגלוטן יש אנמיה, עייפות, אובדן משקל, שלשולים וסימפטומים נוירולוגיים (2). כשיש רגישות כזו, דרך דפנות המעיים הדקים חודרים מרכיבים של הגלוטן והם גורמים ליצירת נוגדנים אנטיגליאדיניים ואנטי טרנסגלוטאמינאז. המצאותם של אלו בדם הוא הסימן היותר מובהק לכך שיש רגישות לגלוטן. כאשר הסיסים (וילי) במעי הדק נהרסים, רק אז בדיקה של ביופסיה במעי מלמדת על רגישות לגלוטן. במעי יכולות להיות דלקות מסיבות רבות ושונות. אבל, כל עוד אין הרס של הסיסים, פירוש הדבר הוא שאין מחלות אלו נגרמות מרגישות לגלוטן, או שמצב כזה מוטל בספק. כאשר נמצאו אותם הנוגדנים ל-77%, היה הרס טוטאלי של הסיסים. אם חלק מן הסיסים היו תקינים, נוגדנים היו רק אצל 33%. אלו הן הבדיקות הנהוגות אבל הן לא נקיות מבעיות .

ההתפתחות של מחלת צליאק היא בדרך כלל איטית. היא יכולה להתפתח במהלך שבועות, חודשים ושנים. לכן, כאשר נמצאים סימנים למחלת צליאק, עדיין אין זה אומר שכל הסיסים נפגעו. אם הנזק מאוד מתקדם, יתכן ששוב אין הוא ניתן לתיקון. רמת הסימפטומים לא תמיד תואמת את חומרת הבעיה (4-18). יש מחלות מעיים רבות ושונות שהסימפטומים שלהן דומים לאלו של מחלת צליאק. רק אם מופיעים המרקרים שהוזכרו לעיל, זהו הסימן המובהק למחלה.במצב זה, יש לסלק מיד מהתפריט כל מזון שמכיל גלוטן. חובה לשים לב להרכב של מזונות מתועשים, רבים מהם מכילים אחוז לא גבוה של קמחי דגנים מכילי גלוטן – גם את אלו יש להוציא מן התפריט. הופעת הסמנים יכולה להיות מלווה גם במחלות אחרות שבחלק מן המקרים קשורות לגלוטן, מחלות אוטואימוניות מסוימות, אוטיזם ומחלות נוירולוגיות, אפילו סכיזופרניה. מחלות כאלו של רגישות לגלוטן לא בהכרח יתנו את אותותיהן במצב המעי והסיסים שבו.

אצל כ-90% מחולי צליאק הופעת המחלה קשורה בתורשה. כיום כבר אפשר לעשות בדיקות גנטיות לגילוי מחלת צליאק מיד עם הולדת התינוק, אבל בדיקות כאלו נעשות רק אם יש במשפחה חולה צליאק. בבדיקות שנעשו אצל חולי צליאק שמחלתם ברורה לחלוטין, ל-33% מהם היה אובדן מוחלט של הסיסים, ל-25% היה אובדן חמור ולעוד 25% אובדן קל עד בינוני של הסיסים.

גלוטן ואוטיזם

התהליך האוטואימוני הפוגע בילדים אוטיסטים לא לגמרי ברור. על כל פנים, במחקר שנערך עם 50 ילדים אוטיסטים ו-50 ללא אוטיזם, אצל 60% מן האוטיסטים נמצאו נוגדנים לגליאדין ולמספר פפטידים גם יחד. מספר מזונות חלבוניים יוצרים פפטידים ובכללם קזומורפינים וקזאין וגלוטומורפינים מגלוטן שהם אופיאטים פפטידיים. אופיאטים אלו ממריצים תגובה של תאי T, בייחוד של כאלו שייחודיים לפפטידים ונוצרת רמה גבוהה של ציטוקינים שמפריעים לתקשורת אימונולוגית. פפטידים הנוצרים מפירוק לא מלא של קזאין וגלוטן מצויים במיוחד אצל ילדים אוטיסטים וזה מתבטא ברמת הפפטידים בשתן.

במחקר אחר נאספו נתונים מיותר מ-23,700 אוטיסטים שהשלימו שאלון מטעם המכון לחקר אוטיזם (6). ההורים סימנו את התגובה לטיפוסים שונים של טיפולים כולל תרופות, תוספי מזון ושינויים תזונתיים. התגובות במחקר זה חולקו ל-6 דרגות וחולקו ל-3 קטגוריות: תגובה גרועה יותר -ממה שהיה קודם – 1-2, אין תגובה, 3-4 ושיפור בהתנהגות 5-6. התוצאה היותר טובה הייתה לתפריט ללא קזאין וגלוטן. 65% מההורים דיווחו על שיפור בהתנהגות הילדים אחרי סילוק מוצרי חלב ודגנים מכילי גלוטן (6). בהשוואה לתוצאות של שינוי זה, רק 29% מן הילדים חוו שיפור בהתנהגות אחרי נטילת ריטלין. מסקנת המחקר הייתה שסילוק מוצרי חלב וגלוטן מן התפריט הינה הדרך היותר טובה כיום לטיפול באוטיזם.

מחלות נוירולוגיות

במחקר שנעשה עם 143 אנשים שסבלו מאטקסיה עצמונית, לפי המצאות נוגדנים לגליאדין נמצא ש-41% מהם היו עם אי-סבילות לגלוטן (7). גילם הממוצע של הנבדקים היה 54 אבל גם צעירים מתחת לגיל 20 נכללו בקבוצה זו, אם כי האחוז שלהם בין החולים היה נמוך. אטקסיה אידיופתית הינה מחלה שמתפתחת בדרך כלל לאיטה ומחמירה עם הזמן, אבל יש מקרים בהם היא מתפתחת מהר מאוד. במרבית המקרים המחלה תיעצר, אבל אי-סבילות לגלוטן יכולה גם לגרום לנזק עצבי לתמיד. אי-סבילות לגלוטן נמצאה גורמת גם לכאבי שרירים-עצבים היקפיים.. מחלות אלו יכולות להתפתח גם אם לא נראית פגיעה במעי הדק (7). בכל מקרה של מחלות כאלו, יש לבדוק אם אין הן קשורות לגלוטן. על כל פנים, בכל מקרה כזה מומלץ לנסות לעבור לתפריט נטול גלוטן ולהימנע גם ממוצרי מזון מתועשים שיש בהם אפילו כמויות זניחות של גלוטן. לפחות 35 מחקרים שנעשו בעבר מצאו קשר בין מחלות אלו לבין מחלת צליאק והן הביטוי הנוירולוגי היותר שכיח אצל חולים אלו.

טרשת נפוצה

במחלה זו יש פגיעה יותר ויותר מתקדמת במיאלין, חומר הבידוד של העצבים. כתוצאה ממנה, יש שיתוקים בעוד ועוד חלקי גוף של החולה עד לתמותה. זוהי מחלה אוטואימונית הפוגעת באנשים שרגישים אליה מבחינה גנטית. אצל החולים יש עליה ניכרת בנוגדנים IgA ו-IgG, ומצב כזה היה הרבה יותר שכיח אצל אנשים שהיו עם אי-סבילות לגלוטן, מאשר אצל אנשים מקבוצת הבקורת. אצל חולי טרשת נפוצה, בין אלו שלא הפסיקו צריכת מוצרים מכילי גלוטן וגליאדין, הידרדרות הבריאות הייתה הרבה יותר מהירה. רגישות כזו לגלוטן וגליאדין נמצאה גם אצל חולי אפילפסיה. חשוב לדעת שחולים אלו לא מוגדרים כחולי צליאק ובכל זאת, יש חשיבות עליונה לכך שהם יפסיקו לצרוך מוצרים מכילי גלוטן וגליאדין (8). מחלות נוירולוגיות כאלו שכיחות גם אצל חולי מחלת קרוהן ומעי רגיז – גם במקרים אלו חשוב להפסיק עם אכילת מוצרים מכילי גלוטן ולראות אם יש הקלה. נמצאו גם מספר מקרים של אנשים עם מחלת זאבת אדמתית מערכתית (לופוס) שהיו עם אי סבילות לגלוטן.

פסוריאזיס

בקרב חלק מן הסובלים מפסוריאזיס נמצאו בדם נוגדנים לגליאדין. כאשר הם הסירו מן התפריט שלהם מזונות מכילי גלוטן, חל שיפור רב במצבם – הוא חזר לקדמותו והורע כאשר הם חזרו לאכול מזונות מכילי גלוטן. מתוך 302 חולי פסוריאזיס שנבדקו, אצל 16% היו רמות גבוהות של IgA ו-IgG הקשורים לגליאדין. 30 מתוכם השתתפו במחקר בו במשך 3 חודשים הם אכלו תפריט נטול גלוטן ולאחר מכן חזרו ואכלו 3 חודשים תפריט שמכיל גלוטן. אצל 82% מאלו שחזרו לתפריט עם הגלוטן, הייתה הרעה בסימפטומים של הפסוריאזיס.

ארטריטיס

בקרב מבוגרים לא מעטים, שהם חולי צליאק במצב קל שלא היו מודעים למצבם, נמצאו סימפטומים של ארטריטיס. כאשר התברר להם שהם גם חולי צליאק והם שינו את תפריטם בהתאם, הסימפטומים של הארטריטיס נעלמו או פחתו במידה ניכרת.

סוכרת מטיפוס I

הקשר בין שתי מחלות אלו מוכר שנים רבות. במחקר בו נטלו חלק 19 ילדים, אצל 20% מהם נמצאה רגישות לגליאדין (14). למרבה הצער, לא נבדקה במחקר זה ההשפעה שיש לסילוק הגלוטן על רמות הסוכר אצלם ועל מנת האינסולין הדרושה להם בהשוואה בין הזמן בו אכלו תפריט מכיל גלוטן והזמן בו אכלו תפריט בלעדיו (15).

מחלות נוספות

יש עוד מספר לא קטן של מחלות שקשורות לרגישות לגלוטן ובהן דרמטיטיס הרפטיפורוס, סינדרום סיורגן, צירוזיס ראשוני, מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, מחלת אדיסון, אפטות, הפטיטיס אוטואימוני, מחלות אוטואימוניות של בלוטות ההורמונים, דרמטומיוסיטיס, אלופסיה, אסתמה, מחלות כבד כרוניות, אוסטיאופורוזיס, דאון סינדרום כאשר האמהות רגישות
לגלוטן ואי פוריות אצל נשים. לחולים במחלת צליאק יש הרבה יותר סיכון ללקות במחלות אוטואימוניות יחסית לכלל האוכלוסייה .

סיכום

כמחלת צליאק מוגדר רק מצב בו יש נוגדנים לגליאדין בדם, אבל רגישות לגלוטן יכולה לגרום למחלות רבות אחרות שנסקרו בזאת. על כל פנים, בחיטה, חיטי כוסמין, שעורה ושיפון אין שום רכיב תזונתי ייחודי אותו אי אפשר לקבל ממזונות אחרים. דגנים כמו שבולת שועל, אורז, תירס, דוחן, דורה וטף ומוצרים כמה שפחות מתועשים מהם, יכולים להחליף את הדגנים מכילי הגלוטן.

יש צמחי מאכל נוספים כמו כוסמת ממשפחת החבלבליים, קינואה ממשפחת הסלקיים, ירבוז (אמרנט) ממשפחת הירבוזיים, שגם הם מכילים פחמימות וחלבון, שהוא בדרך כלל רב יותר ומאוזן יותר מחלבונים המצויים בדגנים, וגם בהם יש עוד רכיבי תזונה חשובים רבים: ויטמין E, ויטמיני קבוצת B ומינרלים רבים. אפשר להיות שבע גם בלי הדגנים מכילי הגלוטן ובמקרים רבים מאוד, גם להיות בריא יותר.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here